מתוך פודקאסט לכבוד יום האישה- נשים ביוגה
ין ויאנג קונספט מהפילוסופיה הסינית שמתאר הפכים השלובים זה בזה ומנציחים זה את זה. אני חושבת שזו דוגמה פשוטה ונהדרת לאיך שהעולם שלנו בנוי. הכל הם הפכים לכאורה. השניות בעולם התופעות היא מה שמקיימת את העולם, אחדות שייכת למה שמעבר לעולם הזה ולכן אי אפשר לדבר עליה. כדי שיהיה אור, צריך את החושך. כדי שיהיה טוב, צריך שיהיה רע. הניגודים האלה מקיימים זה את זה, כמו מטבע שלא יכול להתקיים על ידי צד אחד בלבד. קיומם של שני הצדדים הוא זה שמאפשר לו להיות מטבע מלכתחילה. כנ”ל לגבי זכר ונקבה. שני הכוחות האלה בעולם מקיימים זה את זה, מתקיימים במקביל זה לזה, משפיעים זה על זה וטמונים זה בזה.
עם זאת, אנחנו מזהים את הדואליות הזו כשני קצוות שלעולם אינם נפגשים. מה שחם לא יכול להיות קר ולהפך. ולכאורה נדמה לנו, שכל מה שמגיע בצמדי ניגודים שכאלה נידון להיות הקצה השני של האחר. כשבפועל, אנחנו מדברות על ספקטרום של הוויה מסוימת. גם להבת הנר אינה רק חמה. יש לה דרגות שונות של חום, החלק הכחול חם יותר מהחלק הכתום בקצה. כשאני מסתכלת בצורה בינארית על עולם התופעות אני רואה רק שחור ולבן, חם וקר. כשאני מסתכלת לתוך תופעה בפפני עצמה, היא הופכת לספקטרום שלם. כך גם האיכויות הניקביות והגבריות. הן מנעד של תכונות ויכולות אנושיות שבאות ליבי ביטוי במינונים שונים בגוף האדם.
אני לא אכנס לתיאוריה מגדרית, פמיניזם וכדומה פשוט כי אני לא מתמצאת מספיק בחומר וכי זה לא משרת את הדיון שלנו היום, שמבקש לרגע אחד להרים את המבט מעבר לאופק. אני מנשלת סממנים גבריים או נשיים, סטיגמות של תכונות כמו שנשיות היא רכה וגבריות היא אגרסיבית ומנסה לרגע להשהות את הדיון על מנת להידיין על גוף כתופעה בעולם, ואיכויות שונות שמתבטאות בו באופנים שונים. זה דורש המון אומץ מהקוראים, כי הבקשה הזו קוראת תיגר על כל מה שאנחנו מחזיקים על עצמנו. על מי אני כאישה, על התפקיד החברתי שלי כאישה בעולם, היותי אימא, העוול שעשו ועושים לנשים, הפטריארכיה. לא קל לתת למסגרות שהתפתחנו בהן להטשטש לרגע. הבקשה הזו נובעת בעיקר כי זה לא דיון על נשים בתוך החברה, ולכן המבנים הפסיכולוגיים שלנו כנשים נבלעים תחת הקטגוריה “תופעות בעולם”, במקום השימוש שלהן כ-“סיפור אישי” עבור כל אחת מאיתנו. אז מהי הנשיות שחיה מחוץ לחברה?
