יוגה היא המצב בו תנודות התודעה נמצאות תחת שליטה. כך אני בוחרת לתרגם את הסוטרה השניה ביוגה סוטרה של פטנג’לי. מדוע לא ‘יוגה היא השקטת המחשבות?’ ‘עצירת הפעילות המנטלית’ כפי שמתרגם פרופ’ דני רוה..? כי אני מתרגלת. בנוסף למחקר האקדמי שאני עושה בתחום היוגה, ולצד שקדנותי בטקסטים הסנסקריטיים- אני מתרגלת מן המניין. לכן, כאשר אני פוגשת בתרגום ‘השקטה’ שאין לו קשר מילולי למושג נירודהה, אני מבינה שהוא עלה מתוך צורך לאינטגרציה של טקסט ותרגול. רובנו לא חווים עצירה או הכחדה של הפעילות המנטלית באופן יזום, מה שהביא את התרגום ‘השקטה’ להיות מרכזי בקורסי מורים וסטודיו-אים ליוגה- כי השקטה זו חוויה ישירה כתוצאה מתרגול. אולם עבורי זה הצעד הראשון- לא המסקנה. אם יוגה נועדה להשקיט את המחשבות שלי בלבד, אין בה עבורי טעם מעבר לכוס קפה או סרט טוב שיודעים גם הם להשקיט אותי לכמה רגעים. מעבר לכך, אם תרגול היוגה מביא להשקטה כתוצאה פסיבית שכזו, האם אני מוכחרה לתרגל כדי להשיג השקטה? מתי ההשקטה תיהיה שלי אם כך? בתור מתרגלת אני קוראת טקסט ומיישמת בתרגול. מתרגלת ומחפשת שיקוף בטקסט. זו דרך דו-סיטרית. באותה נשימה, בתור מתרגלת, אני שואלת מה הם גבולות התרגול? כשמדובר על מערכת העיכול או הנשימה, ברור לי שלעולם אצטרך להכניס אוכל או אוויר חדשים ולהוציא את המשומשים מהגוף. אך מה לגבי התודעה שלי? האם תרגולי התודעה יכולים להיות משולים לתרגולי הגוף? או שמודבר בתרגול מסוג אחר? נתקלתי בביקורות על היוגה סוטרה שהיא ‘גברית’ ולא רכה, לא נעימה, לא מותאמת למתרגל המודרני או שיוגה כיום לא נועדה עבור שחרור. בקצרה אומר שאיך שאדם מסתכל על העולם- כך העולם ייראה לו, כי הרי הכל נובע מהגדרות. מושגים כמו שחרור נשמעים גדולים מאוד ואת החצי השני של היוגה סוטרה אפחד לא קורא משום מה… ובכן, מהי שליטה? קביעת ההתהנגות או פיקוח על תפעול של דבר מה. שליטה בחומר, שליטה על תאגיד, שליטה עצמית- כולם מדברים על היכולת לקבוע התנהגות של ארגון או אדם. הבה נסתכל על עצמנו כארגון- כמערכת מורכבת מתת-מערכות המורכבות מתת-מערכות וכל אלה עובדות במקביל ובסימביוזה. האם יש לי שליטה על מערכת העיכול? לא מודעת, אבל משהו “בי”, משהו שהוא “אני” שולט בה. האם יש לי שליטה על המחשבות? עצרו לרגע ונסו לשלוט במחשבות. המתינו למחשבה הבאה שתעלה וצפו במופע הנקרא “התודעה”. קל לזהות מחשבה, אבל מה קרה לפני שהיא עלתה? מאיפה היא באה? לא ברור, אבל יותר ברור לנו שיש לנו יכולת להזדהות או לא להזדהות עם המחשבות. מזכיר את התרגום החדש של ד”ר יוחנן גרינשפון- יוגה היא הפסק ההזהדהות עם תנודות ההכרה. על פניו סיימנו יש תשובה- אני יכולה לשלוט רק בהזדהת עם המחשבות, לא במחשבות עצמן. אז אני אתרגל יוגה כדי להפסיק את ההזדהות, ואני אהיה אדם שליו יותר, רגוע יותר, מואר יותר- השגתי, ניצחתי יש במה להחזיק! איך אנחנו אוהבים שיש במה להיאחז… אבל אנחנו ממשיכים, חברים. המושג ‘שליטה’ מעלה אצלי מיד את השאלה מי על מי-  מי שולט? ועל מי? אם יש לי שליטה על ההזדהות עם המחשבות שלי יש כאן פיצול מעניין – יש אותי ויש את המחשבות  שלי. שליטה עצמית- שליטה על עצמי. לא כייף. לא עשינו את כל הדרך הזו כדי להיות רודנים על עצמנו… כנראה שגם זאת לא נקדת עצירה מספקת ונמשיך. שליטה כמצב. מה הכוונה? אין אחד ששולט על המצב, שלפיו ישק דבר. אלא אופן התהנלות שמבטא שליטה. כמו הפעולות הכי פשוטות שלנו: כשאת/ה שותה מים- המים נכנסים מהבקבוק, לפה, לושט. לא על-ידי קסם, אלא על-ידי פעולה המבטאת שליטה. אני שולטת במים? לא. אלא האופן בו אני מתנהלת נובע משליטה- אני שולטת ביד שמרימה את הבקבוק, אני שולטת בכמות המים שנכנסת לפה כדי שלא אחנק, אני שולטת בקנה הנשימה שייסגר כדי שלא ייכנסו מים- ועם זאת, אין פה אף ‘אני’ מובחן מהגוף או מהשרירים או מה מחשבות- אין כאן רודן ואף-אחד לא באמת שולט על שום דבר. יש כאן ביטוי של שליטה. מעבר לכך, שליטה היא לא תוצאה חד-פעמית שמושגת אלא מצב שיש לשמור עליו… אני מקווה שהקשר לתרגול מתחיל להתבהר ועוצרת כאן למרות שגם זו לא המסקנה, אבל זו כן נקודת עצירה מעניינת מבחינתי. להתבונן איפה שליטה היא מצב הרמוני, לא תוצאה של כוח או הכפפה. וכמובן כיצד יש אפשרות לחיות במצב שמבטא שליטה על התודעה/ הפעילות המנטלית/ המחשבות שלי מבלי לדמיין ‘אני’ רודני ששולט ושאר הגוף והמחשבות כפופים לו, אלא כמערכת אחת המבטאת שליטה באופן טבעי ונינוח.